"שיטת השקשוקה"

"שיטת השקשוקה", סרטם של הבמאי אילן עבודי והעיתונאי מיקי רוזנטל, מנסה לשפוך אור על השיטה שמאחורי קשרי ההון והשלטון דרך סיפורה של משפחה אחת: משפחת עופר. עבודי ורוזנטל יוצאים למסע שמטרתו לגלות כיצד זרמו מאות מיליוני דולרים מהכיס הציבורי לכיסה של משפחת עופר.
כבר בתחילת המסע מבינים השניים שקל זה לא יהיה. אף אחד מהמעורבים אינו מוכן לדבר. ערוצי הטלוויזיה המסחריים, הנשלטים על-ידי בעלי הון, מסרבים לשדר את הסרט, ועידן עופר מגיש נגד רוזנטל תביעה דיבה חסרת תקדים עוד בטרם הסרט הושלם ובטרם ידע מה יש בו, ודורש מבית המשפט להפסיק את צילומי הסרט לאלתר. להבנתו של רוזנטל, כל המעשים הללו נובעים מהרצון להפחידו ולהניא אותו מלהשלים את עשיית הסרט.
אבל רוזנטל ועבודי מתעקשים. משפחת עופר, מהמשפחות העשירות ביותר במדינה, אינה היחידה שנהנית מהשיטה, אבל מהווה דוגמא מצוינת לקשרים הבעייתיים של ההון והשלטון. חלק משמעותי מהונה קשור לנכסים שהיו בעבר נכסים ציבוריים. נכסים אלו מצויים היום בבעלותה: מפעלי ים המלח, צים, ובתי הזיקוק לנפט.
עד היום לא פורסם תחקיר מקיף שיענה על שאלות כגון: למה נמכרה חברת צים לאחים עופר בשליש משוויה? למה שילמה המדינה למשפחת עופר 126 מיליון דולר תמורת בתי הזיקוק ששייכים לה עצמה? האם זה מקרי שהחשב הכללי לשעבר ניר גלעד שאחראי ביחד עם פקידים נוספים, לתשלום הנדיב, עובד עכשיו אצל משפחת עופר? ומדוע לעזאזל מתעלמת המדינה במשך שנים מזיהום האוויר שיצרו המפעלים בבעלות המשפחה?
צילומי הסרט נמשכו 3 שנים, שבמהלכן אספו רוזנטל ועבודי סיפורים ועדויות מהם עולה תמונה מבהילה של שיטה המעשירה את העשירים בישראל על חשבון הכיס הציבורי. וגרוע מזה – נראה שהחשש מעוצמתה והשפעתה של משפחת עופר הרתיע כמעט כל גורם ציבורי או פרטי למסור עדות מצולמת לסרט.
ככל שהסרט מתקדם נחשפים גם הקשיים האישים אליהם נקלע רוזנטל בעקבות "התעקשותו" להמשיך ולעשות את "שיטת השקשוקה". הקושי בגיוס כספים לסרט, ההסתבכות הכלכלית, ההתמודדות מול איומי התביעה של משפחת עופר וההתנגדות של משפחתו לסיכונים שהוא לוקח על עצמו, עד כדי סיכון הקריירה שלו ופרנסתו. רוזנטל מבין שהוא עומד להתעמת עם מקום העבודה שפרסם אותו. במהלך הצילומים הופכת משפחת עופר לאחת משני בעלי המניות הגדולים ביותר בערוץ 2 ורוזנטל נדרש להכרעה בלתי נמנעת בין טובתו האישית לבין מצפונו העיתונאי והאישי במאבק חסר סיכוי ובלי אפשרות לנצח. השלמת הסרט תמנע המשך את העסקתו בערוץ שתיים, הפסקתו, תגרום לפגיעה אנושה במערכת הערכים שלו. מהסרט עולה השאלה הבלתי נמנעת איזה מחיר צריך לשלם עיתונאי כדי לומר את האמת שלו ועד כמה העיתונות בישראל באמת חופשית? 

אורך הסרט: 93 דקות

יוצרי "שיטת השקשוקה"

מיקי רוזנטל – עיתונאי
בן 51. נשוי ואב לשלושה. תושב גבעתיים.
החל את דרכו המקצועית בעיתון "חדשות" (1983) והיה בין מקימיו ועורך המוסף לשבת של העיתון. כעבור שנתיים עבר לתפקיד רכז הכתבים של עיתון "העיר". בין שנים 1986 ל-1999 מילא שורה של תפקידים בעיתון "ידיעות אחרונות" ביניהם ראש מערכת החדשות וסגן עורך העיתון. בשנת 1999 עזב את העיתון לטובת הטלוויזיה. בין היתר ייסד וערך את התוכנית "פרות קדושות" בערוץ 8 ואת מהדורת החדשות לילדים של ערוץ הילדים.
בשנת 2002 הגיש את התוכנית "בולדוג" בערוץ 8 – תכנית דוקו-אקטיביסטית שעסקה בעיקר בסוגיות של איכות סביבה.
ב 2003 נתמנה לסמנכ"ל התוכן של חברת החדשות של ערוץ 2 וב-2004 פרש מן התפקיד לטובת הגשת תוכנית התחקירים "בולדוזר" בשידורי "קשת".
רוזנטל זכה בפרס pratt לתקשורת בנושאי איכות הסביבה לשנת 2003 ובפרס סוקולוב לעיתונאות משודרת לשנת 2004. נבחר "כאביר איכות השלטון" בתחום התקשורת בשנת 2007 המוענק ע"י התנועה לאיכות השלטון.

אילן עבודי – במאי "שיטת השקשוקה"
בן 38, נשוי פלוס שניים, תושב רמת- גן.
בוגר מגמת הקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב. את מיקי רוזנטל הכיר בשנת 2003 כאשר ביים את התוכנית "בולדוזר" ששודרה בערוץ 2, אצל הזכיינית "קשת".
עבודי החל את דרכו המקצועית כבמאי במחלקת הפרומו של "קשת". בהמשך ביים כתבות, מערכונים וקמפיינים לערוץ הילדים, ערוץ הספורט ול"ביפ". בהמשך דרכו היה במאי התוכניות "דייט לסטרייט", "האקדמיה לצחוק" ו"דאבל דייט". בשנת 2005 היה ממפתחי התוכנית "עדי אשכנזי – מה זה השטויות האלה" והיה במאי התוכנית בשלושת עונותיה הראשונות. סרטו העלילתי "פריז – המשך יבוא..." הוקרן בערוץ 8 והשתתף בפסטיבל סנט פטרסבורג ובתחרות וולגין.

רשימת קרדיטים

בימוי וצילום
אילן עבודי

תסריט
אילן עבודי ואורי ויסברוד

תחקיר
שחר אלמגור
אביב נוקד
יעל קישיק
שני ליטמן

עריכה
מרתה ויזלטיר

מקליטים
גיא קיסר
אמיר ליאני

אנימציה
סטודיו פוליגון
כפיר רם
טל לוטן
ערן מושקטל

עריכת און ליין
אולפני ת"א, סרג' בזרוקוף

עריכת פסקול
ניר סבו
דרור שליט

מפיקה
גילי דיקרמן

מפיקה ראשית
שרון קרני